חשיפה: הון-שלטון-עיתון

בתקופה שכיהן אולמרט כמ"מ שר האוצר ושר התמ"ת, הוא הסכים לקיים פגישה שבה השתתפו סמי עופר ורפי גינת במעמד זה ביקשו עופר וגינת לגייס את אולמרט כדי שיסייע בעסקת בתי הזיקוק תגובת סמי עופר: מאשר שהתקיימה פגישה, אך לטענתו הם שוחחו על מצב בריאותו של שרון ובענייני פוליטיקה
▪ ▪ ▪

מאת: יואב יצחק

אחד הסודות השמורים ביותר במשך השנה האחרונה, נפרץ עתה ב-Nfc: אהוד אולמרט, בתפקידו כמ"מ ראש הממשלה, שר התמ"ת, ומ"מ שר האוצר, קיים לקראת סוף 2005 פגישה עם איל ההון, סמי עופר. הפגישה התקיימה בלשכת אולמרט, במסגרת המו"מ שניהל עופר עם המדינה לקבלת פיצוי בגין מניותיו בחברת בתי הזיקוק לנפט בע"מ. ואולם, וזה כאן הסיפור הנפיץ, כדי לקדם את המו"מ, נקט עופר בצעד יוצא דופן: הוא הביא עימו לפגישה את ידידו האישי, רפי גינת, שהיה אותה עת עורך ידיעות אחרונות. המטרה היתה ברורה ושקופה: הפעלת לחץ תקשורתי על אולמרט.

סמי עופר מכחיש דברים אלה. לטענתו, אכן התקיימה פגישה אך היא עסקה במצב בריאותו של שרון ובעניינים פוליטיים...

רפי גינת היה אותה עת אחד האישים החזקים בתקשורת. אולמרט נזקק אז, כמו היום, להגנת התקשורת ולכיסוי אוהד. ומי כמו "העיתון של המדינה" יכול לעשות זאת טוב יותר. הנה כי כן, בעסקה זו חברו יחדיו: הון-שלטון-עיתון.

חודשים ספורים קודם לכן מונה אולמרט למ"מ שר האוצר, במקום בנימין נתניהו שהתפטר מתפקידו. הימים היו ימים של חוסר וודאות. ראש הממשלה, אריאל שרון, איים בהקמת מסגרת פוליטית חדשה ובסופו של דבר הקים את קדימה. אולמרט עמד אז בפני הכרעה אישית: ההצעה להצטרף לשרון ולקבל תפקיד בכיר מאוד (אולמרט דרש לקבל את תפקיד ממלא-מקום); או לעזוב את הפוליטיקה ולצאת לעסקים. אולמרט הכריע בעד הפוליטיקה.

המו"מ בין עופר למדינה היה מורכב. עופר נדרש, מכוח הסכם היסטורי עם המדינה, להשיב לאוצר את מניותיו בבתי הזיקוק (26%), ללא תמורה כספית מעבר למה שקיבל במשך השנים. עופר סירב. הוא דרש פיצוי של מאות מיליוני דולרים, וטירפד, למעשה, את תהליכי ההפרטה של בתי הזיקוק - אלא אם יקבל פיצוי נאות, מבחינתו. פקידי האוצר הסכימו, בשלבים מסויימים, להעניק לעופר פיצוי בסך 137 מיליון דולר, וזאת כדי לסלק מכשולים ולאפשר הפרטת בתי הזיקוק.

התנועה לאיכות השלטון עתרה לבית המשפט העליון - נגד תשלום הפיצוי. בעקבות זאת, ונוכח הביקורת הציבורית, חזרו בהם פקידי האוצר מההסכמה לשלם את הפיצוי האמור. לכן ביקש עופר את התערבות אולמרט; ולכן הגיע לפגישה עם איש רב השפעה - עורכו של העיתון הנפוץ במדינה. אולמרט הסכים בחפץ לב, כמנהגו, להיפגש עם סמי עופר, ובד-בבד עם כך הוא לא נמנע מקיום הפגישה בהשתתפות גינת, למרות שמדובר בפגישה עסקית-מוסדית, לכל דבר ועניין. מיותר כמעט לציין: גינת תמך בעופר ואמר בפגישה כי עושים לו עוול כשמנסים לקחת ממנו את המניות, ללא תמורה.

ההמשך ידוע: באוצר עמדו על הרגליים האחוריות וסירבו לאשרר את הסכם הפיצוי לעופר. אולמרט, לעומת זאת, בכובעו החדש, הביע עמדה לפיה יש להעניק לעופר פיצוי כספי מסויים. בנסיבות אלה, ולאחר מאבק משפטי, דחה בית המשפט העליון את עתירת התנועה לאיכות השלטון, לצד ביקורת שאומנם מתח על העברת נכסי מדינה, באופן זה, לידי משפחת עופר. התוצאה: משפחת עופר קיבלה את פיצוי בסך 137 מיליון דולר, שמלכתחילה לא הגיע לה. הציבור ניזוק.

אולמרט נהנה גם הוא משירותי הידיד החדש-ישן. אם קודם לכן הוא זכה רק להגנה מובהקת של העורך האחראי, ארנון (נוני) מוזס, הרי שלאחר מכן הפך גינת לתומכו ולמגינו. עובדה היא, כי בתקופת גינת כעורך נמנע העיתון מלפרסם פרשות שחיתות של אולמרט וכן נמנע מפרסום מידע חשוב שנחשף בכלי תקשורת אחרים, ובראשן פרשות אותן חשפנו ב-Nfc.

לו היה גינת מסתפק רק בזאת, ניחא. אלא שלא כך הדבר. ממידע שהובא לידיעתי עולה, כי בשנה שחלפה ביקש גינת (והוזמן) לפגישה עם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. בפגישה נכחו עוזריו של מזוז. הכתבת המשפטית של עיתון ידיעות אחרונות, טובה צימוקי, השתתפה גם היא.

אם סבר מזוז כי גינת מגיע לפגישה כדי לשמוע (ולדווח לקוראים...) על ההכרח לנהל מערכה ציבורית גדולה כדי לאכוף את שלטון החוק, הוא טעה. בפועל, דיבר גינת בחלק מהפגישה, לפחות, בשבחו של אולמרט, ו"נזף" ביועמ"ש על כך שהוא נותן ידו לבדיקות וחקירות נגד אולמרט. בחלק אחר של הפגישה שוחחו גינת והיועמ"ש על כתב האישום שהוגש נגד השר לשעבר, חיים רמון.

• אולמרט, שאת תגובתו ביקשתי, נמנע ממתן תגובה עניינית.
• דוברו האישי של סמי עופר מסר בתגובה: סמי עופר מעולם לא העלה בפני ראש הממשלה את נושא בתי הזיקוק, לא בהיותו ראש ממשלה ולא בהיותו מ"מ ראש ממשלה (בפועל). בפגישה שהתקיימה שוחח סמי עופר עם אהוד אולמרט בנושא מצב בריאותו של ראש הממשלה, אריאל שרון, אותו סמי עופר הוקיר ומוקיר, ובענייני פוליטיקה. סמי עופר ביקש עוד להבהיר, כי ממשלת ישראל חתמה עם החברה לישראל על הסכם בז"ן ב-7 בנובמבר 2005. הפגישה נערכה כמה חודשים אחרי חתימת ההסכם.

[הערה שלי (י.י.): החתימה על ההסכם אכן היתה לפני הפגישה וכך גם נכתב לעיל, במקור. עמדת השר הנכנס, אולמרט, נדרשה מאוחר יותר כדי להגן על הסיכום, ממנו חזרו פקידי האוצר הבכירים. התגובה כאילו הפגישה המשולשת אולמרט-עופר-גינת התקיימה בשל מצב בריאותו של שרון הינה מגוחכת].