יום חמישי, 16 באוקטובר 2008

חרם על ידיעות אחרונות שהפך עיתון אנטי ציוני - אנא החרימו!

מהבלוג של יורם ירושלמי

ידיעות אחרונות הפך מ"העיתון של המדינה" ל"העיתון של אלמדינה" וצריך לשים לזה סוף!, בבקשה קראו והחרימו.

כבר זמן ארוך שאני תוהה איך עיתון עממי וכלל עממי כמו ידיעות אחרונות הולך ומקצין שמאלה,מכה במשך ימים ובראש חוצות בחיילי צה"ל, מעניק ביטוי עקבי לכתבות המגנות את הצבא והמדינה והופך שופר צבעוני וזועק לכל פגיעה או פגיעה מדומה בפלסטינאי.
.
הדבר בא לידי ביטוי באופן מעלה קבס במיוחד בחודשים האחרונים כשפלסטינים שנפצעו בנעלין נחגגו בכותרות ראשיות בעמוד הבית של ynet על בסיס קבוע, רואיינו וצולמו כמעונים שאין דוגמתם וליד כתבות אלה שורות טקסט בודדות " 30 חיילי צה"ל נפצעו קל בעימות".
היחס והסיקור כלפי המג"ד עומרי בורברג שירה כדור גומי ברגל של פלסטינאי (שטף דם) היה מחליאים.

יש פה משום גניבת דעת מסוכנת אפילו הרבה יותר מבקריאת עיתון כמו "הארץ", ואני קורא הארץ לעיתים ואין לי עניין ושמץ עניין להחרים את העיתון.
מדוע?. כי כולנו יודעים כי הארץ הינו עיתון שמאלני ופרו ערבי ואנו מיטיבים לסנן
את הנקרא בו, אין בנו מחשבה או ספק כי העיתון הזה הוא ציוני או פרו ישראלי באיזה אופן.ההפך,ניתן ללמוד ממנו על הלכי הרוח ההרסניים השורים בארצנו.
אכן, עיתון אשר נותן ביטוי ובמה לסייד קשוע שכתב בגלוי כי הוא שמח שחיילי צה"ל נהרגו במלחמת לבנון השניה ואחר כך מאפשר לו ללעוג למגניו, הוא כה מוקצן ומוחצן בדיעותיו שאין בו מאום מהולכת שולל.

ידיעות אחרונות הוא,לצערי, עיתון שקוראים מרבית האנשים בישראל וכאלה שדיעותיהם ציוניות ולא ערביות בעליל.
מה קורה פה אם כך?.איך עיתון כזה יורה לעצמו ברגל ואיך השתלטו זהבה גלאונים ויריב אופנהיימרים על מערכת העיתון?.

ב"הארץ" ניתן למצא,כמובן מאליו,כתבות רבות עמודים העוסקות בלוחמי פלמ"ח שפגעו בערבים , אבל בעמוד הראשי של ידיעות אחרונות?. העיתון של המדינה???.
סליחה של איזו מדינה בדיוק?. של מדינה שאבדה אחוז מבניה נפל במלחמת השחרור שיהודים שירדו אליה מאוניות הפליטים הלכו בה ישר אל קרבות מותם בידי ערבים?
מתי בפעם האחרונה הופיעה בשער ידיעות אחרונות כתבה על קרוב משפחתי אלדד קישוני שנשחט בידי ערבים במלחמת השחרור?.

והנה היום בבוקר הם מעיזים, אותם עלובי נפש המתחבאים במערכת עיתון אשר נבנה בדם לוחמים אשר טיפה ממנו יקרה מכל כבודם,להכפיש ולהחתים בראש חוצות את קומץ הנערים,הגברים,עלוב המגן שעמד והקים להם מדינה.

לא, לא כולם היו טהורים ושמרו על טוהר הנשק, בכל מלחמה ישנם כאלה ,
אבל כשלמדינת ישראל אוייבים רבים כל כך, כשהיא נלחמת בדעת קהל עולמית עויינת ובו בעת במשברי רוח פנימיים קשים מקשים, לפרסם כתבה כזו הרי
שבין נבזות להרג עצמי, אי אפשר בכלל להחליט.

מה רוצים בידיעות אחרונות להשיג בכתבה מגמתית זו מלבד לפגוע בציונות ובישראל.
הרי על כל מעשה כזה,אם היה, של לוחמינו אפשר להביא אלף ואחד מעשים של ערבים, אז מה מבקשים בידיעות, לטהר את נפשנו ונפש אבותינו כאן ועכשיו?.

אם אתם מאמינים בזה, המשיכו לקרא ידיעות אני מאמין כי העיתון הפך חלק מאותה תופעה, בלתי מוסברת, של הרג המדינה בידי חלק מבניה,עיתון שמאלני קיצוני, מוקצה הרסני ומנותק.

בבקשה, אם אכפת לכם מהמדינה הזאת הפסיקו לקרא ידיעות ואל תקנו את העיתון הזה.
אני יודע שזה קשה ונדמה כי זה לא משנה אם נמשיך לקרא את העיתון, אבל אתם מוכרחים להבין כי החוסן של מדינת ישראל שהעיתון הזה מרשה לעצמו מתוך המערכת הדשנה לחפור בו, אינו מובן מאליו, ומדינת ישראל אינה מובטחת לנו לנצח ועלינו לשמור עליה - לא להכפיש את בוניה ואת עצמנו בעמוד הראשון נוכח עם,צבא ועולם.



ידיעות אחרונות הפך מ"העיתון של המדינה" ל"עיתון של אלמדינה" וצריך לשים לזה סוף!.

יום שבת, 31 במאי 2008

דעה: המשטרה צריכה לחקור מה בין אולמרט לידיעות אחרונות

מאת: ניצן אור
עורך והנהלת ידיעות אחרונות, כנראה הנחו את הכתבים הראשים להפך בזכותו
של אהוד אולמרט. הכתבים הראשיים כמו נחום ברנע, סימה קדמון ועוד מאמרים
חובקי עמודים מנסים לטהר את השרץ בק"נ (150) טעמים וזה אומר דרשני.
זה לא כתב "תמים" אחד וזה לא שבת ראשונה. זה כבר אחר עדותו המזעזעת
של טלנסקי וידיעות אחרונות פשוט מתעלם בצורה חשודה מהמציאות וממשיך לזמר שבחים
והסברים בצורה המעוררת חשד. לך תדע איך וכיצד אולמרט קנה את המו"ל.
אני כבר לא מדבר על המשפט המטומטם שיצא לנחום ברנע. לאחר שהוא מלין על חכמת
עורכי הדין של אולמרט ועל השגיאות הטקטיות שהם עשו במהלך עד כה, כותב ברנע:
"סיכוייו של אולמרט לשרוד היו גדולים יותר אילו עורכי דינו היו קוראים לטלנסקי שקרן
ומאשימים את הפרקליטות ברדיפה פוליטית"
העיתונאיות אתי אברמוב ונאוה צוריאל מנסים למכור לנו שכך נהגו כולם...
כל מערכת ידיעות אחרונות מגוייסת לטובת אהוד אולמרט. כל בר דעת מבין שזה
לא מקרי ושאסופת העיתונאים הזו מודרכת בפקודה מלמעלה. שווה בדיקה משטרתית.
אילו אולמרט לא היה נחשד בפלילים, לא הייתי חושב עליו מחשבת אוון. הייתי אומר
שזו עיתונות שמאל רגילה שיש לה אג'נדה לדחוף קדימה את השמאל (בכל מקרה לא עיתונות מאוזנת).
אבל כשהעיתון דוחף פושע פלילי (לכאורה), זה מעורר חשד. זה כבר שיטות מאפיה.

יום רביעי, 28 במאי 2008

גנבים, מושחתים

עיתונאים בכירים שמעלו בתפקידם רוקדים עכשיו על הדם שניים מהם: נחום ברנע ואילה חסון שני אלה פעלו באופן מושחת, כאשר גוננו על אולמרט ו"גנבו דעתם" של המצביעים ועוד: על אמנון דנקנר ומרדכי גילת
▪ ▪ ▪
מאת: יואב יצחק
כלי התקשורת הכתובים והאלקטרוניים מלאים אתמול והיום בתיאורים מגעילים על התנהלותו המושחתת של ראש הממשלה, אהוד אולמרט. בכירי העיתונאים נוטלים בכך חלק. עכשיו הם נזכרים להוקיעו. עכשיו הם מעיזים להרים ראש. עכשיו הם מגלים לפתע את עורו האמיתי של הראש. עכשיו הם מתחילים לרקוד על דמו של אולמרט, ולספר כמה הם חשים בושה נוכח מעשיו. עכשיו הם מנסים לקבל דיבידנדים מעצם התפטרותו הקרובה. לפתע פתאום הם מגלים חריצות ואצים-רצים להשיג סקופים על ההתפתחויות הדרמטיות במערכת הפוליטית.
התנהלותם של עיתונאים אלה הינה מקוממת. במקום להתנצל על שהוליכו שולל, או לפחות לש"טעו" כאשר גוננו על אולמרט, הם מגלגלים עתה עיניים, ומביעים כעס, זעם ובושה ממעשיו של אולמרט בפרשת המעטפות.
יום הדין כבר בפתח. שלהם. בעיני, עיתונאים אלה הם גם גנבים וגם מושחתים. "גנבי דעת" שכמותם - הם רימו את הציבור ערב הבחירות לכנסת ה-17, כשהציגו את אולמרט כאיש ישר דרך, אמיץ וכמי שראוי לכהן כראש ממשלה. הם סייעו בבחירתו לראשות הממשלה. והם מושחתים - משום שידעו שהוא מושחת או לפחות עצמו עיניים, והעדיפו לגונן עליו גם במחיר של הולכת שולל את ציבור המצביעים. הם העדיפו את הטיסות עמו לחו"ל, במסעותיו הרבים כראש ממשלה, ולהיפגש בזכותו עם שועי עולם, במקום לזכור היטב כי את אמונם הם חבים לציבור. הם מעלו באמון הציבור, כיזבו, עיוותו והחרישו היכן שהיה צריך לזעוק.
  • חשפנו, הזהרנו, התרענו
שניים מהבולטים שבהם הם נחום ברנע (ידיעות אחרונות) ואילה חסון (ערוץ 1). ברנע וחסון שכבו על הגדר בשביל אולמרט. והם לא לבד. ערב הבחירות לכנסת ה-17, ובשנתיים שלאחר מכן, פרסמנו עשרות חשיפות של פרשות שחיתות. סיפרנו על הנהנתנות. על העטים הנובעים בשווי של מאות אלפי דולרים שקיבל במרמה וכשוחד. כתבנו על השוחד בפרשת כרמיה (330 אלף דולר). חשפנו בתקשורת את פרשת לאומי. חשפנו את פרשת מכירת הדירה בכ"ט בנובמבר לאיל ההון דניאל אברמס. חשפנו את דבר הבוררות הפיקטיבית שביצע בפרשת בית"ר ירושלים. חשפנו מינויים מושחתים שביצע במשרד התמ"ת. כתבנו על אופן התנהלותו האלים והגס כלפי יריבים. כתבנו על טובות הנאה שהוא נותן לאישים ומקורבים, על-חשבון הציבור, כמובן, כדי להבטיח את שתיקתם. כתבנו ופרסמנו. והתרענו. ואמרנו. והזהרנו. אך עיתונאים רבים, רבים מדי, ובראשם כמה גנבי דעת ומושחתים, ובהם כאמור אילה חסון ונחום ברנע, עשו בשבילו את העבודה המלוכלכת והשחורה. הם נמנעו מליתן ביטוי למידע הסנסציוני, ותחת זאת בחרו לנסות ולפגוע בעיתונאי שחשף ובפקידים בכירים בשירות הציבורי, ובראשם: מיכה לינדנשטראוס ויעקב בורובסקי. עכשיו מצויים אנו בפני שוקת שבורה, כשאנו, אזרחי ישראל, אנוסים להחליף שוב ממשלה.
  • השקרים של דנקנר; ההתנהגות של גילת

חסון וברנע לא לבד, כמובן. עשרות עיתונאים שירתו את אולמרט. שירתו - במובן זה שהם סרו למרותו ופעלו עבור האינטרסים הפרטיים שלו. של אולמרט. וגם עבור עצמם, כאמור לעיל. אמנון דנקנר הוביל גם הוא במגננה על אולמרט. בתפקידו כעורך ראשי של עיתון מעריב, הוא כתב שקרים, נתן ידו להגנה מוחלטת על אולמרט. וגם פגע במעטים שרצו לפני המחנה, וחשפו וחקרו את השחיתויות; בן כספית (מעריב) ושמעון שיפר (ידיעות אחרונות) כיזבו, כתבו וליכלכו ומעלו באמון הציבור; מרדכי גילת הרים גם הוא תרומה להגנת הראש המושחת. הוא ישב בשקט במשך תקופה ארוכה מאוד בידיעות אחרונות, במקום להרים ראש נגד הצנזורה המזוויעה מצד ארנון מוזס. עכשיו, אחרי שהחקירות בעיצומן, הוא נזכר לכשכש בזנבו באמצעות עיתון ישראל היום. עכשיו הוא חוזר במידת מה על מעשיו, כשהוא מציג את ח"כ זהבה גלאון, כדוגמא לטעמו כמי שראויה לתפקיד שרת הפנים בממשלה (גלאון נטלה לכיסה הפרטי כספים אסורים).

  • המטרה: להוקיע
האמור לעיל נועד שוב להתריע: אם אמצעי התקשורת לא יעשו את מלאכתם ואף את חובתם - וייזכרו שחובתם לציבור קודמת לכל; ואם לא יפעלו כדי להוקיע את אותם עיתונאים "גנבי דעת" שפעלו באופן מושחת, מי לידנו יתקע שבעתיד הלא רחוק לא יעפיל שוב אדם מושחת לראשות הממשלה. בסרט הזה כבר היינו פעם אחת. חבל שיקרה הדבר שנית.

יום חמישי, 24 במאי 2007

אולמרט דחף לאשר מענק של 5 מיליון ד' ל"ידיעות"

ראש הממשלה התערב בצורה חריגה בדיונים של מרכז ההשקעות כשכיהן כשר התמ"ת,
וניסה לקדם אישורים להשקעות של העיתון
▪ ▪ ▪

ראש הממשלה אהוד אולמרט התערב בצורה חריגה בדיונים של מרכז ההשקעות כשכיהן כשר התמ"ת, וניסה לקדם אישורים להשקעות של ידיעות אחרונות. כן התערב למתן אישורים להשקעות של החברות הזרע וספן. כך אמרו השבוע ל-TheMarker מקורבים למשרד תמ"ת.
ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה: "כל פעולות ראש הממשלה כשר התמ"ת ובכלל נעשו כדי לקדם עשייה, לשחרר ביורוקרטיות ולפעול למען הציבור. ראש הממשלה מצטער על שיש כאלה העוסקים בניסיונות להטיל דופי, וימשיך לפעול למען הציבור".
עיתון ידיעות אחרונות הגיש בסוף 2002 בקשה לאישור השקעה בהיקף של כ-20 מיליון דולר להקמת בית דפוס בצפון הארץ, באזור התעשיה אחיהוד. אישור הבקשה היה מזכה אותו במענק ממשלתי בסך 5 מיליון דולר.
במינהלת מרכז ההשקעות התלבטו אם לאשר את ההשקעה, שאמורה היתה לספק תעסוקה לכ-200 עובדים בצפון. המצדדים ציינו אז, כי בעלי העיתון הצהירו שאין בכוונתם לפטר את עובדי הדפוס במרכז הארץ עם הקמת בית הדפוס הצפוני. מתנגדי האישור ציינו כי העיתון לא עומד בקריטריונים של החוק למתן מענקים, ובראשם יצוא של 25% לפחות מתוצרתו. המקורות ציינו כי לקראת הדיון באישור ההשקעה הפעיל אולמרט לחצים על המתנגדים לאשרו. בסופו של דבר משך ידיעות אחרונות את הבקשה לפני הדיון במינהלת מרכז ההשקעות.
המקורות הוסיפו כי אולמרט התערב בצורה חריגה לקידום הטבות להשקעות נוספות, בהן של חברת הזרע, שלמענה התערב מול מרכז השקעות ומול מינהל מקרקעי ישראל להפשרת קרקעות ליד חיריה. לדברי המקורות, אולמרט התערב גם למתן מענק לחברת ספן הפועלת בתחום הפורמייקה, אף שבמרכז השקעות היו שהתנגדו לכך משיקולים של כדאיות כלכלית. זמן קצר לאחר מכן, בסוף 2005, פורסם כי החברה נמצאת בקשיים, ובאוקטובר 2006 מונה לה כונס נכסים. מרכז ההשקעות הפנה אז בקשה לרשות ניירות ערך לחקור חשד לכאורה לאי-סדרים כספיים בחברה.