תגלוש. תבין. תשפיע.

אתר החרם

כי על הסתה - משלמים!

מי ירים את הכפפה?

שלום דינה.
אשמח אם תפרסמי בבלוג ובמקומות אחרים.
אני חפץ בעילום שם.

מי ירים את הכפפה?
חרם צרכנים חדש התחיל לרוץ באינטרנט. בינתיים לא ברור מי המארגן. עד כה, מאחורי היוזמה עומדת דינה כלשהי, שהקימה בלוג באינטרנט, בשם yediot2008, בבלוג היא מפרסמת מאמרים נגד כלי התקשורת הגדולים המסיתים באופן קבוע נגד הימניים והדתיים (ידיעות אחרונות, חדשות ערוץ 2 וחדשות ערוץ 10. לאחרונה החלו להגיע התייחסויות לנושא מכיוונים שונים: הרב אליעזר מלמד בטור הפופולרי רביבים בעיתון בשבע עודד את היוזמה, כמה שרשורים התגלגלו באתר רוטר, אתר ערוץ 7 פרסם ידיעה על היוזמה.תכנית החרם, בקצרה, אומרת שמוצרים או רשתות שיפורסמו בידיעות אחרונות, חדשות ערוצים 2 ו-10 (להלן "התקשורת המסיתה") בהיקפים הגדולים ביותר יוחרמו, עד שירדו מראש רשימת המפרסמים. בכל חודש תפורסם רשימה שחורה חדשה של המפרסמים הגדולים ביותר בתקשורת המסיתה.
השיטה פשוטה, והיא לקוחה מתורת המשחקים: יצירת תחרות בין המפרסמים מי לא יעמוד בראש רשימת המפרסמים, וגרימת מעגל שלילי שבו כל אחד מנסה לרדת מתחת להיקפי הפרסום של המתחרה, ובכך לצאת מהרשימה השחורה. אם היקפי הפרסום ירדו באחוזים ניכרים נצליח להכות בתקשורת המסיתה.

מי ירים את הכפפה?
החרם מתחיל לצבור תאוצה. הוא רץ באימייל. אם החרם יצליח, הוא עשוי ליצור עמוד שדרה ציבורי, על פי אנו יכולים לדרוש את שלנו בזקיפות קומה ולא בשתדלנות. גוף, פוליטי או א-פוליטי, לאומי או חברתי, כלכלי או התנדבותי, שייקח חסות על החרם, עשוי לגרוף רווח נאה בהציבו את עצמו כגוף מנהיג המסוגל להוביל מאבק אפקטיבי נגד הגופים החזקים ביותר במדינה. הציבור יאהב מאבק מוצלח וישמח להצטרף אליו. הציבור חש חבוט ומובס לאחר השתדלנות שלא הועילה לגוש קטיף אלא סייעה בחורבנו.

הציבור רוצה להיאבק!!!

מי ירים את הכפפה?

התקשורת הורגת אותנו

יהודים!
בשבועות האחרונים החלה התקשורת במסע הסתה בלתי נסבל נגד הציונות הדתית בכלל וההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון בפרט.
הם קוראים לנו רוצחים, מורדים, מופרעים, מסיתים ועוד.
כל מהדורת חדשות נפתחת בידיעה "חדשותית" נגד המתיישבים.
בכל מדור אקטואליה נכתבים טורים המשמיצים שוב ושוב את הציבור הזה.
בראש רשימת המשמיצים עומדים "קבוצת ידיעות אחרונות" אשר מחזיקה בעיתון "ידיעות אחרונות", באתר החדשות הפופולארי "ynet", מקומונים רבים ועוד, וחברת החדשות המרכזית של ערוץ 2 וערוץ 10.
הגיע הזמן לעצור את ההסתה!
הגיע הזמן לעצור את המימון של כלי תקשורת אלו, רק ככה נוכל לעצור את מסע ההסתה הזה.
מקור המימון העיקרי של כלי התקשורת האלו הוא הפרסום.
כל חברה שמפרסמת בעיתוניהם או באתר האינטרנט שלהם, משלמת ובכך נותנת להם כח ועצמה והמשיך בהשמצה. והמפרסמים הגדולים ביותר הם הממנים הגדולים ביותר של מסע ההסתה הזה.
כדי להפסיק את ההסתה נעצור להם את המימון ממקורות אלו!

ביקשנו מ-16 מתנדבים לרשום באופן קבוע מיהם המפרסמים הבולטים ביותר בעיתון ידיעות אחרונות ובמקומונים שלהם וכן מיהם המפרסמים בשעות החדשות בערוץ 2 ובערוץ 10

שלח/י עכשיו לרשימת התפוצה שלך את הרשימה הבאה

המטרה: ירידה של מספר אחוזים במכירות שתבהיר למנהלי החברות שהפרסום בערוץ 2, בידיעות אחרונות ובערוץ 10 לא משתלם!


אז תמשיכו לקנות, תמשיכו ליהנות, רק עשו זאת אצל מי שלא מממן את ההסתה...
רשימת המפרסמים הגדולים ביותר בכלי התקשורת הללו:
1. ענק המזגנים
2. סופר פארם
3. מרגרינה של חב' מזולה
4. מחסני חשמל
5. חיתולי האגיס
6. דנונה של שטראוס
7. דגני בוקר של תלמה
8. בקבוקי שתיה פריגת
9. אורנג' – טלפונים סלולריים
10. אבקת כביסה אריאל
11. AIG – ביטוחים לרכב
12. 012 – אינטרנט ותקשורת

Http://Yediot.blogspot.com

חזרנו לעבודה: מבצע עם פרס כספי

זוהי פניה לכל מי שיכול לסייע: נא להעביר הלאה לרשימת התפוצה שלכם.

רקע: כלי התקשורת ובראשם קבוצת ידיעות אחרונות העלו מהלך בתקופה האחרונה במסע ההסתה המתמשך כנגד הציבור הימני והדתי בישראל.

מטרה: מתוך הבנה שחרם צרכנים לא יעזור כיוון שבעצם אלו כלי התקשורת החזקים במדינה נוכל לפגוע בהם רק ע"י הפגיעה במקורות המימון שלהם

השיטה: בכל רבעון נפרסם מיהם 3 המותגים שהשקיעו הכי הרבה כסף בפרסום בכלי התקשורת של קבוצת ידיעות אחרונות ונקרא לציבור הלאומי להימנע מצריכה שלהם, כאשר מנהלי החברות יבינו שהם נפגעים כתוצאה מהבולטות שלהם בפרסום בכלי התקשורת השמאלני ביותר במדינה, הם יצמצמו את היקף ההשקעה בקבוצת ידיעות אחרונות על מנת שלא להופיע בראש הרשימה. דבר זה יצור תגובת שרשרת שתפגע ישירות בכיס של בעלי ידיעות אחרונות.

יכולים להיות למהלך זה תוצאות חיוביות נוספות אולם זו המטרה העיקרית

הפרסום יעשה גם באתר אינטרנט, בתפוצת דוא"ל רחבה ככל שניתן, מודעות בבתי הכנסת ועוד.

בינתיים אני מכריזה על תחרות כותבים לניסוח מאמרים ומודעות המסבירים את הרעיון בצורה קליטה לציבור הרחב. מאמר של עד 150 מילה הכתוב היטב או מודעה מעוצבת יזכו את הכותב/מעצב בפרס של 300 ש"ח. ישירות לחשבון הבנק שלו.

לדוגמא: ברבעון הראשון של 2008 המפרסמים הבולטים בקבוצת ידיעות אחרונות היו:

1. רשת שופרסל הכוללת גם את המותגים "יש" ו"שופרסל ביג"

2. אלקטרה הכוללת את "שקם אלקטריק", "מחסני חשמל" ו"מזגני אלקטרה"

3. סופרפארם

בברכה,

דינה

אשמח לענות לשאלות במייל : yediot2008@gmail.com

חרם על ידיעות אחרונות שהפך עיתון אנטי ציוני - אנא החרימו!

מהבלוג של יורם ירושלמי

http://www.tapuz.co.il/BLOG/userBlog.asp?FolderName=jerusalemnerd

ידיעות אחרונות הפך מ"העיתון של המדינה" ל"העיתון של אלמדינה" וצריך לשים לזה סוף!, בבקשה קראו והחרימו.

כבר זמן ארוך שאני תוהה איך עיתון עממי וכלל עממי כמו ידיעות אחרונות הולך ומקצין שמאלה,מכה במשך ימים ובראש חוצות בחיילי צה"ל, מעניק ביטוי עקבי לכתבות המגנות את הצבא והמדינה והופך שופר צבעוני וזועק לכל פגיעה או פגיעה מדומה בפלסטינאי.
.
הדבר בא לידי ביטוי באופן מעלה קבס במיוחד בחודשים האחרונים כשפלסטינים שנפצעו בנעלין נחגגו בכותרות ראשיות בעמוד הבית של ynet על בסיס קבוע, רואיינו וצולמו כמעונים שאין דוגמתם וליד כתבות אלה שורות טקסט בודדות " 30 חיילי צה"ל נפצעו קל בעימות".
היחס והסיקור כלפי המג"ד עומרי בורברג שירה כדור גומי ברגל של פלסטינאי (שטף דם) היה מחליאים.

יש פה משום גניבת דעת מסוכנת אפילו הרבה יותר מבקריאת עיתון כמו "הארץ", ואני קורא הארץ לעיתים ואין לי עניין ושמץ עניין להחרים את העיתון.
מדוע?. כי כולנו יודעים כי הארץ הינו עיתון שמאלני ופרו ערבי ואנו מיטיבים לסנן
את הנקרא בו, אין בנו מחשבה או ספק כי העיתון הזה הוא ציוני או פרו ישראלי באיזה אופן.ההפך,ניתן ללמוד ממנו על הלכי הרוח ההרסניים השורים בארצנו.
אכן, עיתון אשר נותן ביטוי ובמה לסייד קשוע שכתב בגלוי כי הוא שמח שחיילי צה"ל נהרגו במלחמת לבנון השניה ואחר כך מאפשר לו ללעוג למגניו, הוא כה מוקצן ומוחצן בדיעותיו שאין בו מאום מהולכת שולל.

ידיעות אחרונות הוא,לצערי, עיתון שקוראים מרבית האנשים בישראל וכאלה שדיעותיהם ציוניות ולא ערביות בעליל.
מה קורה פה אם כך?.איך עיתון כזה יורה לעצמו ברגל ואיך השתלטו זהבה גלאונים ויריב אופנהיימרים על מערכת העיתון?.

ב"הארץ" ניתן למצא,כמובן מאליו,כתבות רבות עמודים העוסקות בלוחמי פלמ"ח שפגעו בערבים , אבל בעמוד הראשי של ידיעות אחרונות?. העיתון של המדינה???.
סליחה של איזו מדינה בדיוק?. של מדינה שאבדה אחוז מבניה נפל במלחמת השחרור שיהודים שירדו אליה מאוניות הפליטים הלכו בה ישר אל קרבות מותם בידי ערבים?
מתי בפעם האחרונה הופיעה בשער ידיעות אחרונות כתבה על קרוב משפחתי אלדד קישוני שנשחט בידי ערבים במלחמת השחרור?.

והנה היום בבוקר הם מעיזים, אותם עלובי נפש המתחבאים במערכת עיתון אשר נבנה בדם לוחמים אשר טיפה ממנו יקרה מכל כבודם,להכפיש ולהחתים בראש חוצות את קומץ הנערים,הגברים,עלוב המגן שעמד והקים להם מדינה.

לא, לא כולם היו טהורים ושמרו על טוהר הנשק, בכל מלחמה ישנם כאלה ,
אבל כשלמדינת ישראל אוייבים רבים כל כך, כשהיא נלחמת בדעת קהל עולמית עויינת ובו בעת במשברי רוח פנימיים קשים מקשים, לפרסם כתבה כזו הרי
שבין נבזות להרג עצמי, אי אפשר בכלל להחליט.

מה רוצים בידיעות אחרונות להשיג בכתבה מגמתית זו מלבד לפגוע בציונות ובישראל.
הרי על כל מעשה כזה,אם היה, של לוחמינו אפשר להביא אלף ואחד מעשים של ערבים, אז מה מבקשים בידיעות, לטהר את נפשנו ונפש אבותינו כאן ועכשיו?.

אם אתם מאמינים בזה, המשיכו לקרא ידיעות אני מאמין כי העיתון הפך חלק מאותה תופעה, בלתי מוסברת, של הרג המדינה בידי חלק מבניה,עיתון שמאלני קיצוני, מוקצה הרסני ומנותק.

בבקשה, אם אכפת לכם מהמדינה הזאת הפסיקו לקרא ידיעות ואל תקנו את העיתון הזה.
אני יודע שזה קשה ונדמה כי זה לא משנה אם נמשיך לקרא את העיתון, אבל אתם מוכרחים להבין כי החוסן של מדינת ישראל שהעיתון הזה מרשה לעצמו מתוך המערכת הדשנה לחפור בו, אינו מובן מאליו, ומדינת ישראל אינה מובטחת לנו לנצח ועלינו לשמור עליה - לא להכפיש את בוניה ואת עצמנו בעמוד הראשון נוכח עם,צבא ועולם.



ידיעות אחרונות הפך מ"העיתון של המדינה" ל"עיתון של אלמדינה" וצריך לשים לזה סוף!.

דעה: המשטרה צריכה לחקור מה בין אולמרט לידיעות אחרונות

מאת: ניצן אור

קישור

עורך והנהלת ידיעות אחרונות, כנראה הנחו את הכתבים הראשים להפך בזכותו

של אהוד אולמרט. הכתבים הראשיים כמו נחום ברנע, סימה קדמון ועוד מאמרים

חובקי עמודים מנסים לטהר את השרץ בק"נ (150) טעמים וזה אומר דרשני.

זה לא כתב "תמים" אחד וזה לא שבת ראשונה. זה כבר אחר עדותו המזעזעת

של טלנסקי וידיעות אחרונות פשוט מתעלם בצורה חשודה מהמציאות וממשיך לזמר שבחים

והסברים בצורה המעוררת חשד. לך תדע איך וכיצד אולמרט קנה את המו"ל.

אני כבר לא מדבר על המשפט המטומטם שיצא לנחום ברנע. לאחר שהוא מלין על חכמת

עורכי הדין של אולמרט ועל השגיאות הטקטיות שהם עשו במהלך עד כה, כותב ברנע:

"סיכוייו של אולמרט לשרוד היו גדולים יותר אילו עורכי דינו היו קוראים לטלנסקי שקרן

ומאשימים את הפרקליטות ברדיפה פוליטית"

העיתונאיות אתי אברמוב ונאוה צוריאל מנסים למכור לנו שכך נהגו כולם...

כל מערכת ידיעות אחרונות מגוייסת לטובת אהוד אולמרט. כל בר דעת מבין שזה

לא מקרי ושאסופת העיתונאים הזו מודרכת בפקודה מלמעלה. שווה בדיקה משטרתית.

אילו אולמרט לא היה נחשד בפלילים, לא הייתי חושב עליו מחשבת אוון. הייתי אומר

שזו עיתונות שמאל רגילה שיש לה אג'נדה לדחוף קדימה את השמאל (בכל מקרה לא עיתונות מאוזנת).

אבל כשהעיתון דוחף פושע פלילי (לכאורה), זה מעורר חשד. זה כבר שיטות מאפיה.

גנבים, מושחתים

עיתונאים בכירים שמעלו בתפקידם רוקדים עכשיו על הדם שניים מהם: נחום ברנע ואילה חסון שני אלה פעלו באופן מושחת, כאשר גוננו על אולמרט ו"גנבו דעתם" של המצביעים ועוד: על אמנון דנקנר ומרדכי גילת
▪ ▪ ▪

מאת: יואב יצחק

http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-29822-00.html?tag=16-42-27

כלי התקשורת הכתובים והאלקטרוניים מלאים אתמול והיום בתיאורים מגעילים על התנהלותו המושחתת של ראש הממשלה, אהוד אולמרט. בכירי העיתונאים נוטלים בכך חלק. עכשיו הם נזכרים להוקיעו. עכשיו הם מעיזים להרים ראש. עכשיו הם מגלים לפתע את עורו האמיתי של הראש. עכשיו הם מתחילים לרקוד על דמו של אולמרט, ולספר כמה הם חשים בושה נוכח מעשיו. עכשיו הם מנסים לקבל דיבידנדים מעצם התפטרותו הקרובה. לפתע פתאום הם מגלים חריצות ואצים-רצים להשיג סקופים על ההתפתחויות הדרמטיות במערכת הפוליטית.

התנהלותם של עיתונאים אלה הינה מקוממת. במקום להתנצל על שהוליכו שולל, או לפחות לש"טעו" כאשר גוננו על אולמרט, הם מגלגלים עתה עיניים, ומביעים כעס, זעם ובושה ממעשיו של אולמרט בפרשת המעטפות.

יום הדין כבר בפתח. שלהם. בעיני, עיתונאים אלה הם גם גנבים וגם מושחתים. "גנבי דעת" שכמותם - הם רימו את הציבור ערב הבחירות לכנסת ה-17, כשהציגו את אולמרט כאיש ישר דרך, אמיץ וכמי שראוי לכהן כראש ממשלה. הם סייעו בבחירתו לראשות הממשלה. והם מושחתים - משום שידעו שהוא מושחת או לפחות עצמו עיניים, והעדיפו לגונן עליו גם במחיר של הולכת שולל את ציבור המצביעים. הם העדיפו את הטיסות עמו לחו"ל, במסעותיו הרבים כראש ממשלה, ולהיפגש בזכותו עם שועי עולם, במקום לזכור היטב כי את אמונם הם חבים לציבור. הם מעלו באמון הציבור, כיזבו, עיוותו והחרישו היכן שהיה צריך לזעוק.

• חשפנו, הזהרנו, התרענו

שניים מהבולטים שבהם הם נחום ברנע (ידיעות אחרונות) ואילה חסון (ערוץ 1). ברנע וחסון שכבו על הגדר בשביל אולמרט. והם לא לבד. ערב הבחירות לכנסת ה-17, ובשנתיים שלאחר מכן, פרסמנו עשרות חשיפות של פרשות שחיתות. סיפרנו על הנהנתנות. על העטים הנובעים בשווי של מאות אלפי דולרים שקיבל במרמה וכשוחד. כתבנו על השוחד בפרשת כרמיה (330 אלף דולר). חשפנו בתקשורת את פרשת לאומי. חשפנו את פרשת מכירת הדירה בכ"ט בנובמבר לאיל ההון דניאל אברמס. חשפנו את דבר הבוררות הפיקטיבית שביצע בפרשת בית"ר ירושלים. חשפנו מינויים מושחתים שביצע במשרד התמ"ת. כתבנו על אופן התנהלותו האלים והגס כלפי יריבים. כתבנו על טובות הנאה שהוא נותן לאישים ומקורבים, על-חשבון הציבור, כמובן, כדי להבטיח את שתיקתם. כתבנו ופרסמנו. והתרענו. ואמרנו. והזהרנו. אך עיתונאים רבים, רבים מדי, ובראשם כמה גנבי דעת ומושחתים, ובהם כאמור אילה חסון ונחום ברנע, עשו בשבילו את העבודה המלוכלכת והשחורה. הם נמנעו מליתן ביטוי למידע הסנסציוני, ותחת זאת בחרו לנסות ולפגוע בעיתונאי שחשף ובפקידים בכירים בשירות הציבורי, ובראשם: מיכה לינדנשטראוס ויעקב בורובסקי. עכשיו מצויים אנו בפני שוקת שבורה, כשאנו, אזרחי ישראל, אנוסים להחליף שוב ממשלה.

• השקרים של דנקנר; ההתנהגות של גילת

חסון וברנע לא לבד, כמובן. עשרות עיתונאים שירתו את אולמרט. שירתו - במובן זה שהם סרו למרותו ופעלו עבור האינטרסים הפרטיים שלו. של אולמרט. וגם עבור עצמם, כאמור לעיל. אמנון דנקנר הוביל גם הוא במגננה על אולמרט. בתפקידו כעורך ראשי של עיתון מעריב, הוא כתב שקרים, נתן ידו להגנה מוחלטת על אולמרט. וגם פגע במעטים שרצו לפני המחנה, וחשפו וחקרו את השחיתויות; בן כספית (מעריב) ושמעון שיפר (ידיעות אחרונות) כיזבו, כתבו וליכלכו ומעלו באמון הציבור; מרדכי גילת הרים גם הוא תרומה להגנת הראש המושחת. הוא ישב בשקט במשך תקופה ארוכה מאוד בידיעות אחרונות, במקום להרים ראש נגד הצנזורה המזוויעה מצד ארנון מוזס. עכשיו, אחרי שהחקירות בעיצומן, הוא נזכר לכשכש בזנבו באמצעות עיתון ישראל היום. עכשיו הוא חוזר במידת מה על מעשיו, כשהוא מציג את ח"כ זהבה גלאון, כדוגמא לטעמו כמי שראויה לתפקיד שרת הפנים בממשלה (גלאון נטלה לכיסה הפרטי כספים אסורים).

• המטרה: להוקיע

האמור לעיל נועד שוב להתריע: אם אמצעי התקשורת לא יעשו את מלאכתם ואף את חובתם - וייזכרו שחובתם לציבור קודמת לכל; ואם לא יפעלו כדי להוקיע את אותם עיתונאים "גנבי דעת" שפעלו באופן מושחת, מי לידנו יתקע שבעתיד הלא רחוק לא יעפיל שוב אדם מושחת לראשות הממשלה. בסרט הזה כבר היינו פעם אחת. חבל שיקרה הדבר שנית.

אולמרט דחף לאשר מענק של 5 מיליון ד' ל"ידיעות"

ראש הממשלה התערב בצורה חריגה בדיונים של מרכז ההשקעות כשכיהן כשר התמ"ת,

וניסה לקדם אישורים להשקעות של העיתון
▪ ▪ ▪

מאת: אורה קורן

http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-131738-00.html?tag=16-15-44

ראש הממשלה אהוד אולמרט התערב בצורה חריגה בדיונים של מרכז ההשקעות כשכיהן כשר התמ"ת, וניסה לקדם אישורים להשקעות של ידיעות אחרונות. כן התערב למתן אישורים להשקעות של החברות הזרע וספן. כך אמרו השבוע ל-TheMarker מקורבים למשרד תמ"ת.

ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה: "כל פעולות ראש הממשלה כשר התמ"ת ובכלל נעשו כדי לקדם עשייה, לשחרר ביורוקרטיות ולפעול למען הציבור. ראש הממשלה מצטער על שיש כאלה העוסקים בניסיונות להטיל דופי, וימשיך לפעול למען הציבור".

עיתון ידיעות אחרונות הגיש בסוף 2002 בקשה לאישור השקעה בהיקף של כ-20 מיליון דולר להקמת בית דפוס בצפון הארץ, באזור התעשיה אחיהוד. אישור הבקשה היה מזכה אותו במענק ממשלתי בסך 5 מיליון דולר.

במינהלת מרכז ההשקעות התלבטו אם לאשר את ההשקעה, שאמורה היתה לספק תעסוקה לכ-200 עובדים בצפון. המצדדים ציינו אז, כי בעלי העיתון הצהירו שאין בכוונתם לפטר את עובדי הדפוס במרכז הארץ עם הקמת בית הדפוס הצפוני. מתנגדי האישור ציינו כי העיתון לא עומד בקריטריונים של החוק למתן מענקים, ובראשם יצוא של 25% לפחות מתוצרתו. המקורות ציינו כי לקראת הדיון באישור ההשקעה הפעיל אולמרט לחצים על המתנגדים לאשרו. בסופו של דבר משך ידיעות אחרונות את הבקשה לפני הדיון במינהלת מרכז ההשקעות.

המקורות הוסיפו כי אולמרט התערב בצורה חריגה לקידום הטבות להשקעות נוספות, בהן של חברת הזרע, שלמענה התערב מול מרכז השקעות ומול מינהל מקרקעי ישראל להפשרת קרקעות ליד חיריה. לדברי המקורות, אולמרט התערב גם למתן מענק לחברת ספן הפועלת בתחום הפורמייקה, אף שבמרכז השקעות היו שהתנגדו לכך משיקולים של כדאיות כלכלית. זמן קצר לאחר מכן, בסוף 2005, פורסם כי החברה נמצאת בקשיים, ובאוקטובר 2006 מונה לה כונס נכסים. מרכז ההשקעות הפנה אז בקשה לרשות ניירות ערך לחקור חשד לכאורה לאי-סדרים כספיים בחברה.

חשיפה: הון-שלטון-עיתון

בתקופה שכיהן אולמרט כמ"מ שר האוצר ושר התמ"ת, הוא הסכים לקיים פגישה שבה השתתפו סמי עופר ורפי גינת במעמד זה ביקשו עופר וגינת לגייס את אולמרט כדי שיסייע בעסקת בתי הזיקוק תגובת סמי עופר: מאשר שהתקיימה פגישה, אך לטענתו הם שוחחו על מצב בריאותו של שרון ובענייני פוליטיקה
▪ ▪ ▪

מאת: יואב יצחק

אחד הסודות השמורים ביותר במשך השנה האחרונה, נפרץ עתה ב-Nfc: אהוד אולמרט, בתפקידו כמ"מ ראש הממשלה, שר התמ"ת, ומ"מ שר האוצר, קיים לקראת סוף 2005 פגישה עם איל ההון, סמי עופר. הפגישה התקיימה בלשכת אולמרט, במסגרת המו"מ שניהל עופר עם המדינה לקבלת פיצוי בגין מניותיו בחברת בתי הזיקוק לנפט בע"מ. ואולם, וזה כאן הסיפור הנפיץ, כדי לקדם את המו"מ, נקט עופר בצעד יוצא דופן: הוא הביא עימו לפגישה את ידידו האישי, רפי גינת, שהיה אותה עת עורך ידיעות אחרונות. המטרה היתה ברורה ושקופה: הפעלת לחץ תקשורתי על אולמרט.

סמי עופר מכחיש דברים אלה. לטענתו, אכן התקיימה פגישה אך היא עסקה במצב בריאותו של שרון ובעניינים פוליטיים...

רפי גינת היה אותה עת אחד האישים החזקים בתקשורת. אולמרט נזקק אז, כמו היום, להגנת התקשורת ולכיסוי אוהד. ומי כמו "העיתון של המדינה" יכול לעשות זאת טוב יותר. הנה כי כן, בעסקה זו חברו יחדיו: הון-שלטון-עיתון.

חודשים ספורים קודם לכן מונה אולמרט למ"מ שר האוצר, במקום בנימין נתניהו שהתפטר מתפקידו. הימים היו ימים של חוסר וודאות. ראש הממשלה, אריאל שרון, איים בהקמת מסגרת פוליטית חדשה ובסופו של דבר הקים את קדימה. אולמרט עמד אז בפני הכרעה אישית: ההצעה להצטרף לשרון ולקבל תפקיד בכיר מאוד (אולמרט דרש לקבל את תפקיד ממלא-מקום); או לעזוב את הפוליטיקה ולצאת לעסקים. אולמרט הכריע בעד הפוליטיקה.

המו"מ בין עופר למדינה היה מורכב. עופר נדרש, מכוח הסכם היסטורי עם המדינה, להשיב לאוצר את מניותיו בבתי הזיקוק (26%), ללא תמורה כספית מעבר למה שקיבל במשך השנים. עופר סירב. הוא דרש פיצוי של מאות מיליוני דולרים, וטירפד, למעשה, את תהליכי ההפרטה של בתי הזיקוק - אלא אם יקבל פיצוי נאות, מבחינתו. פקידי האוצר הסכימו, בשלבים מסויימים, להעניק לעופר פיצוי בסך 137 מיליון דולר, וזאת כדי לסלק מכשולים ולאפשר הפרטת בתי הזיקוק.

התנועה לאיכות השלטון עתרה לבית המשפט העליון - נגד תשלום הפיצוי. בעקבות זאת, ונוכח הביקורת הציבורית, חזרו בהם פקידי האוצר מההסכמה לשלם את הפיצוי האמור. לכן ביקש עופר את התערבות אולמרט; ולכן הגיע לפגישה עם איש רב השפעה - עורכו של העיתון הנפוץ במדינה. אולמרט הסכים בחפץ לב, כמנהגו, להיפגש עם סמי עופר, ובד-בבד עם כך הוא לא נמנע מקיום הפגישה בהשתתפות גינת, למרות שמדובר בפגישה עסקית-מוסדית, לכל דבר ועניין. מיותר כמעט לציין: גינת תמך בעופר ואמר בפגישה כי עושים לו עוול כשמנסים לקחת ממנו את המניות, ללא תמורה.

ההמשך ידוע: באוצר עמדו על הרגליים האחוריות וסירבו לאשרר את הסכם הפיצוי לעופר. אולמרט, לעומת זאת, בכובעו החדש, הביע עמדה לפיה יש להעניק לעופר פיצוי כספי מסויים. בנסיבות אלה, ולאחר מאבק משפטי, דחה בית המשפט העליון את עתירת התנועה לאיכות השלטון, לצד ביקורת שאומנם מתח על העברת נכסי מדינה, באופן זה, לידי משפחת עופר. התוצאה: משפחת עופר קיבלה את פיצוי בסך 137 מיליון דולר, שמלכתחילה לא הגיע לה. הציבור ניזוק.

אולמרט נהנה גם הוא משירותי הידיד החדש-ישן. אם קודם לכן הוא זכה רק להגנה מובהקת של העורך האחראי, ארנון (נוני) מוזס, הרי שלאחר מכן הפך גינת לתומכו ולמגינו. עובדה היא, כי בתקופת גינת כעורך נמנע העיתון מלפרסם פרשות שחיתות של אולמרט וכן נמנע מפרסום מידע חשוב שנחשף בכלי תקשורת אחרים, ובראשן פרשות אותן חשפנו ב-Nfc.

לו היה גינת מסתפק רק בזאת, ניחא. אלא שלא כך הדבר. ממידע שהובא לידיעתי עולה, כי בשנה שחלפה ביקש גינת (והוזמן) לפגישה עם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. בפגישה נכחו עוזריו של מזוז. הכתבת המשפטית של עיתון ידיעות אחרונות, טובה צימוקי, השתתפה גם היא.

אם סבר מזוז כי גינת מגיע לפגישה כדי לשמוע (ולדווח לקוראים...) על ההכרח לנהל מערכה ציבורית גדולה כדי לאכוף את שלטון החוק, הוא טעה. בפועל, דיבר גינת בחלק מהפגישה, לפחות, בשבחו של אולמרט, ו"נזף" ביועמ"ש על כך שהוא נותן ידו לבדיקות וחקירות נגד אולמרט. בחלק אחר של הפגישה שוחחו גינת והיועמ"ש על כתב האישום שהוגש נגד השר לשעבר, חיים רמון.

• אולמרט, שאת תגובתו ביקשתי, נמנע ממתן תגובה עניינית.
• דוברו האישי של סמי עופר מסר בתגובה: סמי עופר מעולם לא העלה בפני ראש הממשלה את נושא בתי הזיקוק, לא בהיותו ראש ממשלה ולא בהיותו מ"מ ראש ממשלה (בפועל). בפגישה שהתקיימה שוחח סמי עופר עם אהוד אולמרט בנושא מצב בריאותו של ראש הממשלה, אריאל שרון, אותו סמי עופר הוקיר ומוקיר, ובענייני פוליטיקה. סמי עופר ביקש עוד להבהיר, כי ממשלת ישראל חתמה עם החברה לישראל על הסכם בז"ן ב-7 בנובמבר 2005. הפגישה נערכה כמה חודשים אחרי חתימת ההסכם.

[הערה שלי (י.י.): החתימה על ההסכם אכן היתה לפני הפגישה וכך גם נכתב לעיל, במקור. עמדת השר הנכנס, אולמרט, נדרשה מאוחר יותר כדי להגן על הסיכום, ממנו חזרו פקידי האוצר הבכירים. התגובה כאילו הפגישה המשולשת אולמרט-עופר-גינת התקיימה בשל מצב בריאותו של שרון הינה מגוחכת].

ידיעות אחרונות: מונופול מסוכן ודורסני !!!

בכנסת מתנהל דיון בשאלה האם להגביל את ברוני התקשורת בשוק העיתונות בישראל. התנהלות ידיעות אחרונות, והעומד בראשו ארנון מוזס, מעידים כי חובה להצר צעדיו של המונופול המסוכן והדורסני הזה - ידיעות אחרונות

14/07/2002 יואב יצחק

http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-1271-00.html?tag=17-10-00

בימים אלה עומדת הכנסת להכריע בשאלה, האם להטיל מגבלות על ברוני התקשורת: מוזס, נמרודי ושוקן. הצעות החוק שהוגשו על-ידי חברי הכנסת יובל שטייניץ ותמר גוז'נסקי, מעוררות, מטבע הדברים, התנגדות רבה בקרב ברוני התקשורת. בקרב חברי הכנסת ניכרת תמיכה גדולה יחסית בהצעות החוק, אם כי זו אינה באה לידי ביטוי פומבי - במיוחד עקב חששם של חברי הכנסת מידה הארוכה של התקשורת.

לא רק חברי הכנסת חוששים לעורם. כך גם עיתונאים בכירים רבים, הנמנעים מהשמעת קולם בנושא הנוגע לחקיקה מגבילה - מחשש שמא יסומנו ויופרשו מהעיתונים, במסווה של קיצוצים, התייעלות וכו'.

סוד גלוי הוא, כי הצורך להגביל את ברוני התקשורת, התפתח בעיקר בשנים האחרונות. ההסבר לכך הוא בעיקר התנהלותם הפסולה של אנשי ידיעות אחרונות - הן זו המערכתית, והן זו המסחרית.

בתחום המסחרי, ניתן לומר, כי אנשי ידיעות אחרונות פעלו בדרך לא דרך, כדי לחבל בעסקיהם של אמצעי תקשורת אחרים. עיתון חדשות, למשל, שהוציא לאור המו"ל עמוס שוקן, נכחד במידה רבה "אודות" למשפחת מוזס, שהפעילה שיטות פסולות נגד המתחרה הצעיר (לאחר מכן העניקה לשוקן הלוואה בסך 10 מיליון דולר, ובכך ביקשה להשיג דריסת רגל גם בקבוצת שוקן). עיתון מעריב ספג במשך השנים נזקים כבדים, נוכח תנאים פסולים שהעמידו אנשי ידיעות אחרונות למפרסמים: הנחה גדולה בפרסום מודעות, תמורת החרמת מעריב.

אך את הנזק הגדול יותר - כזה המצדיק עכשיו הטלת מגבלות - גרמו אנשי ידיעות אחרונות לציבור בכללותו. הם פגעו בדמוקרטיה, סירסו את האמת, הכפישו וביצעו רצח אופי לאישי ציבור ומה לא. אציין כאן ארבעה "חוזי חיסול", "שהוצאו" על-ידי ידיעות אחרונות:

- אריה דרעי - ידיעות אחרונות וכתביו פרסמו אלפי ידיעות וכתבות נגד אריה דרעי ותנועת ש"ס. מי שהוביל זאת הוא מרדכי גילת, שאף פרסם שדרעי השיג בדרך מושחתת ארבע דירות מגורים (!), ואף רמז כי דרעי מעורב אולי ברצח חמותו. דרעי הורשע בחלק קטן מאוד מהחשדות שהועלו נגדו והפך 'קדוש מעונה' . ש"ס, אותה פעל ידיעות אחרונות לחסל, גדלה. ההתקפות הכוחניות שחרגו מפרופורציה מצד ידיעות אחרונות הביאו, איפוא, לתוצאה הפוכה. הציבור לא הסכים לרדיפה המופקרת, והכוחנית, ולניסיונם של אנשי ידיעות אחרונות לנהל את המדינה. התוצאה היא עיוות המפה הפוליטית בישראל. ש"ס גדלה והתעצמה - מכמה מנדטים ל-17 מנדטים;

- אהוד ברק - בניגוד למה שפורסם בידיעות אחרונות כתחקיר מהימן ומקיף כביכול, אהוד לא ברח ולא הפקיר פצועים בפרשת צאלים;

- בנימין נתניהו - בניגוד לפרסומים בידיעות אחרונות של מרדכי גילת, בעת כהונתו של נתניהו כראש הממשלה, לא העניק נתניהו לעמדי טובות הנאה על-חשבון משלם המיסים; ולא ניהל עימו יחסים של מתן וקבלת שוחד;

- אברהם בורג - בניגוד לפרסומים של מרדכי גילת בידיעות אחרונות, אברהם בורג לא קיבל טובות הנאה אסורות, ולא הוציא במרמה ובתחבולה שירותים ו/או כספים מהמדינה.

הפרסומים המופקרים הנ"ל - שפורסמו בעיתון ידיעות אחרונות ושווקו לציבור כ"תחקירים" מעמיקים - גרמו נזק חמור לציבור בכללותו. הם נעשו בתקופה שהאישים הנ"ל פעלו והעמידו עצמם לבחירה. התחקירים הכוזבים פגעו בעיתונות, פגעו בציבור, ועתה הם חוזרים כבומרנג - הפעם נגד ידיעות אחרונות.

הנה כי כן, למרות התחקירים הכושלים, ידיעות אחרונות וכתביו, ובהם עורכו הכלכלי של העיתון סבר פלוצקר (תיק תקשורת, 13.7.02), מוסיפים לשקר עוד ועוד: תחקירים מסוג זה מוצגים על-ידי החסידים השוטים של ידיעות אחרונות, כתחקירים עליהם ועל שכמותם יש להגן. אוי לבושה. אנחנו לא ניתן לפגוע בעיתון; החוק הזה לא יעבור - אמר/הזהיר בהרמת קול אדון פלוצקר, המשמש קול אדוניו.

מעניין כאן לציין, כי ארנון מוזס (יו"ר ועורך אחראי) ומשה ורדי (עורך) - אלה המכריעים גורלות של קטנים וגדולים בישראל, לא מזכים את הציבור בהסברים מפורטים. למשל: מדוע אין להגביל את דורסנותו של ידיעות אחרונות, ומדוע בכלל צריך להפקיר את האינטרס הציבורי של כלל הציבור בידי ארנון מוזס, שאנשיו לא בחלו אפילו בניסיון להדיח שופט בישראל (השופט שמואל בוקובסקי) כדי שזה יסלף את הדין. הם נמנעים מלהתראיין ולהשיב לשאלות הנוגעות להצעות החוק, העומדות עתה לדיון בכנסת. קולם האישי לא נשמע. תחת זאת, נשמע דווקא קולם של כמה מכתבלבי החצר, הקשורים קשר "אמיץ" עם התחקירן/כזבן של ידיעות אחרונות, מרדכי גילת.

ידיעות אחרונות הינו מונופולין בתחום עיסוקו. הוא מחזיק למעלה מ-50% משוק העיתונות הכתובה. הוא הוכרז מונופול ביום 12.4.95, לאחר פניות חוזרות ונשנות שלי אל הממונה על ההגבלים דאז, ד"ר יורם טורבוביץ.

מאז, למרות היותו מונופולין, הלך העיתון והתעצם. הוא ציפצף על הממונה, פעל בדורסנות כלפי מתחריו והמשיך לפעול בשוק העיתונות בדרך עבריינית. כך נהג ארנון מוזס (עורך אחראי), תוך ניצול כוחו ומעמדו לרעה. לא רק מסחרית, אלא מערכתית. כמה מכתביו, ובראשם מרדכי גילת, הקימו עיתון בתוך עיתון, פתחו "מדור חיסול", ואף קיבלו הקצאה של עמודים שלמים ל"תחקירים", בהם השתמשו, מעת לעת, לפגוע במתחרים, ולהשמיץ שרים ופוליטיקאים שלא הלכו "בתלם" ששרטט העיתון של המדינה/מוזס.

עכשיו, לאחר שהגדישו את הסאה, קם המחוקק ועושה את שצריך היה לעשות מזמן: הגבלת המונופולין ויכולת הדורסנות של מו"ל חסר רסן, ובכלל, הטלת מגבלות על אמצעי תקשורת, כדי שכוחם המוגזם לא יסכן את הדמוקרטיה בישראל. מדובר ביוזמה ברוכה.

יחד עם זאת, חשוב לפעול בדרך שתאפשר לעיתונות הפרטית לתפקד ולבצע מלאכתה. אל לחברי הכנסת להיסחף יתר על המידה. חשוב למנוע מידיעות אחרונות שליטה ו/או דריסת רגל באמצעי תקשורת אחר (הארץ, ערוץ 2), אך אסור לחייבו להתפצל; חשוב להגביל את אחזקות מעריב בערוץ 2, אך אסור למנוע ממעריב ומקבוצת שוקן שיתוף פעולה מסחרי (כמו הדפסת עיתונים בדפוס משותף וגם הפצה); חשוב להבטיח זרימת מידע לאמצעי תקשורת אחרים (מצד משרדי ממשלה וגופים ציבוריים), בהם אתרי אינטרנט עצמאיים; ובד-בבד עם כך, אסור לפגוע ביכולתם של אמצעי התקשורת הכתובים הגדולים למלא את חובתם כלפי הציבור.